שייח' אל אקצה שוב חופשי

צילום: wavemovies, pixabay
צילום: wavemovies, pixabay
על שחרורו של האיש שבנה וייחס את מפעל חייו על המקום הנפיץ ביותר בעולם

בשבוע השני של חודש דצמבר, התבשרנו על שחרורו של השייח' ראאד סלאח מהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, אשר נאסר והורשע בשל ביטויי שנאה, הסתה והבעת תמיכה בטרור בשנת 2019. בחודש פברואר 2020, נגזרו עליו 28 חודשי מאסר בפועל והוא החל לרצות את עונשו באוגוסט של אותה השנה. שחרורו הגיע חודש לאחר יום הולדתו ה-67 ולאחר שיציאתו התעכבה בשעתיים, בא המון רב לקבל את פניו וללוותו אל ביתו.

ראאד סלאח הוא בן למשפחת מחאג'נה, חמולה גדולה וענפה מאום אל-פאחם. אביו היה שוטר סיור במשטרת ישראל ונפטר בשנת 2004. שניים מאחיו שירתו גם הם במשטרת ישראל. הוא נישא לסקאמלה, בת למשפחת אג'ברייה, שנחשבת למשפחה אמידה במגזר הערבי. לבני הזוג שמונה ילדים ויש לציין כי חלק מילדיו השתלבו במערכת אכיפת החוק של מדינת ישראל (משטרה, משרד המשפטים ועוד). עם זאת, בחר סלאח עצמו לקיים אורח חיים דתי ואדוק. הוא סיים לימודיו במכללה האסלאמית בחברון והצטרף לתנועה האסלאמית בראשות עבדאללה נימר דרוויש. בגיל 28 נבחר כמועמד התנועה לראשות העיר ובכך הביס את ראש העיר מטעם חד"ש, האשם מחמיד, וכיהן כראש עיריית אום אל-פאחם 12 שנים. בשנת 2001 הודיע על סיום תפקידו ופרישתו וייעד עצמו להנהגה דתית קיצונית. שנותיו האחרונות בעיריית אום אל-פחם התאפיינו בסכסוך ובוויכוח אידאולוגי עם השייח' עבדאללה נימר דרוויש, אשר ביקש לשלב את תנועתו בבחירות לכנסת. סירובו של סלאח נבע מאותה שבועה לה נדרשים חברי כנסת להכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי ובשליטת היהודים במקומות הקדושים לעם המוסלמי.

על פי השקפתו והשקפת תנועת הפלג הצפוני, היהודים אינם עם, אלא דת ואוסף של קהילות יהודיות השייכים למקומות ולעמים אחרים ואין להם שום זכות להימצא פה.

משנת 1967 היה נושא הר הבית גולת הכותרת של ירדן ושל העם הפלסטיני. מאז 1990, נטל ראאד סלאח את הבכורה מידיהם. אפשר לזקוף ל'זכותו' את השינוי לרעה בסטטוס קוו אשר שרר בהר הבית בין השנים 1996-1998.

שורשיו של הפלג הצפוני האסלאמי בישראל, כמו שורשי תנועת החמאס בעזה, נטועים עמוק במורשת ובהגות של 'האחים המוסלמים' בהנהגת חסן אל-בנא. לטענתם, אין הבדל באידיאולוגיה בין החמאס ובין התנועה של הפלג הצפוני, אלא במשימות שלהן. לכן, כבר בראשית שנות ה-2000 הואשמו סלאח וחבריו בבית המשפט בקיום קשרים עם חמאס.

אין חולק, כי השייח' ראאד סלאח ביסס את מפעל חייו על "אל אקצה בסכנה". סיסמה זו היא מפעל חייו, סיסמה שקיימת, חיה ובועטת הרבה יותר מאשר בתקופות קודמות, אפילו יותר מתקופת ימי המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, אשר השקיע הרבה כסף וזמן בשיפוץ המסגדים. הסיבה לכך נובעת מהשפעת הרשתות החברתיות והתעוררות הלאומיות והקיפוח מצד הפלסטינים וזאת לצד תפיסת מהות החיים באופן שונה. סיסמאות אלה ששגורות חדשות לבקרים בידי ראאד סלאח וחבריו, אינן נופלות על אוזניים ערלות. הוכח כי די בסיסמאות אלה כדי להוביל את ציבור המאמינים לביצוע פעולות טרור בשם "ההגנה על אל אקצה". אומנם ראאד סלאח ושאר העוסקים במלאכה מתנגדים לטרור, אך זה לפי דעתי מס שפתים. אמרותיו של סלאח מתקבלות היטב בקרב החוגים המיליטנטיים, אך גם אותם מסרים בלתי מילוליים שמועברים באמצעות הפצת כרזות שעליהן מתנוססים פרצופי שהידים על רקע כיפת הזהב או כרזות דם ונשק על רקע אל אקצה הם דברים הברורים לכל.

לעניות דעתי, יש לשמור ולפקח ביתר שאת על דבריו בכלל ולאחר מבצע 'שומר החומות' בפרט, כאשר בערים המעורבות נחצו כל הגבולות. הסכנה חדה וברורה כאשר ההסתה מופצת השכם וערב מצד אנשי דת ומטיפים במסגדים.