תחושות קשות מאוד

תחושה של מכה שעומדת ליפול עלינו. בניין מגורים שספג נפילת טיל (צילום: דוברות הכבאות, מחוז מרכז)
תחושה של מכה שעומדת ליפול עלינו. בניין מגורים שספג נפילת טיל (צילום: דוברות הכבאות, מחוז מרכז)
עד לפני כמה שבועות היו מהומות אלוהים בארץ מכל מיני סיבות * פתאום נחת עלינו גרזן ולפתע "כולנו אחים ואחיות" * אין מחלוקות וכולם שרויים באהבת אחים * זה יהיה כנראה זמני...

בליל שמחת תורה הייתי ער כל הלילה ועסקתי בסידור המאמרים שכתבתי על התורה בשנים האחרונות שהתפרסמו בעיתון. זה לא היה כל כך מתוכנן, הגם שמידי פעם אני עוסק בלילה בקריאה ובכתיבה. אלה שעות רוגע, כאשר תודעת רוב בני האדם אינה פעילה ושורר שקט בספירה המנטאלית, כך שיותר קל להתרכז ולהתבונן.

בבקר קיבלתי את הידיעה הנוראה מאחד מידידיי. למרות האסון הכבד, התרחש נס גלוי שהחיזבאללה לא התערב ופעל בתיאום עם החמאס. המדינה הייתה נופלת או שהיו נגרמים נזקים גדולים פי עשרה אם לא יותר. נוסיף את התפרעויות ערביי ישראל החמושים בנשק רב והסתערות של חמושים פלשתינים.

זה זמן שאני חש תחושות קשות מאוד לגבי מה שמתרחש בארצנו. אני מתבונן בעיניים קמות על מלחמת האחים. כולם צורחים על כולם, כולם צודקים ואיש אינו צודק. אינני יודע על מה ולמה כל הדבר, אך היה לי ברור שאנחנו עומדים לחטוף מכה חזקה מאוד על הראש.

אני זוכר היטב כמו היה זה אתמול את פרוץ מלחמת יום כיפור לפני חמישים שנה – שלצערי לא הפתיעה אותי. כבר אז הייתי מודע לחטאי הרהבתנות, השחצנות והשחיתות. מנהיגים כאלה ואחרים עשו במדינה כנחלתם האישית. חלק מאלופי צה"ל התנהגו כאלילי מלחמה בלתי מנוצחים. היה לי ברור שנחטוף מתיש הוא מכה כואבת שתביא לניקוז המוגלה שהצטברה אבל שלא תמוטט את המדינה. לצערנו כך הם הדברים.

אחרי כמה שבועות יצאנו לאיזה יום חופש. כאשר הגעתי לטרמפיאדה, נעצרו לידינו מכוניות וממש התחננו שייקחו אותנו הביתה. בחופשה הבאה – אחרי שנמוגה האש – איש לא התבונן בנו…

וכך היום. עד לפני כמה שבועות היו מהומות אלוהים בארץ מכל מיני סיבות. פתאום נחת עלינו גרזן ולפתע "כולנו אחים ואחיות". אין מחלוקות וכולם שרויים באהבת אחים. זה יהיה כנראה זמני, עם שוך האש והכל ישוב לקדמותו – לחיי נבדלות וסיפוק ההנאות.

אין ברירה אלא לחזור אל הבסיס הראשוני – מעמד מתן תורה ועשרת הדיברות. דיברנו על כך בסדרה על התורה – המראה שמציגה בפנינו את הדברים ללא כחל ושרק. הבעיה היא לא בקיום תרי"ג מצוות, אלא באובדן התחושה שכולנו בשר אחד – כל המין האנושי.

נסתכל על המבנה האנושי הבסיסי – התא המשפחתי. אב, אם וכמה ילדים. כולם אוהבים זה את זה במסירות ובנאמנות. ההורים מטפחים את הילדים ומשקיעים בהם את המיטב כדי שיגדלו להיות אנשים טובים ונאמנים. משפחה מלוכדת ואוהבת כזו, אינה זקוקה למעשה ל'עשרת הדיברות' המילוליות. הם חיים את הדברים. שקר וגניבה אינם קיימים כלל בתודעתם. הילדים אינם 'גונבים' את צרכיהם מהוריהם. ההורים אינם מגדלים את הילדים כדי להגיש להם בבוא היום חשבון הוצאות של רווח והפסד.

מדוע לא יכולה התנהלות כזו להתפשט לכל רחבי ציבור בני האדם? מדוע מתייחסים אנו לאדם שאיננו 'בן משפחה' אל כאדם זר שאפשר לנצל אותו, לרמותו ולהתייחס אליו בגסות ובחוסר אחווה?

אם נתבונן בדברים לעומק, נראה בקלות את עומק הכשל האנושי. התפקיד הראשוני של שנים עשר השבטים היה לבסס משפחה אנושית מלוכדת, קבוצת אנשים שחשה רעות ואחווה הדדית. השבטים והנהגתם לא השכילו להשיג אחדות בסיסית זו. וכך, כאשר הגיע עם ישראל מכוח חוקי הגורל אל מרגלות הר סיני כדי לחדש את הקשר עם בורא עולם ולאפשר את שיקום המין האנושי, העם לא היה מוכן.

כולנו חוטאים יום יום בחטא העגל. כך דנו את עצמנו לחוג במעגל הייסורים ללא מפלט. שום חוקה או תקנה שיחוקקו בני אדם לא מסוגלת לשקם את האחווה האנושית שבלעדיה אין תקומה למין האנושי.

מה אפשר לעשות בשעה קשה זו, מעבר להתנדבות ולסיוע? להתמקד בבורא ולעטוף באהבתו את הסובלים. זה עשוי לרומם אותם לגבהים רוחיים שבדרך כלל לא ניתן להגיע אליהם.