תקשורת ללא אחריות

זירת הפיגוע בדיזנגוף (צילום: דוברות 'איחוד הצלה')
זירת הפיגוע בדיזנגוף (צילום: דוברות 'איחוד הצלה')
בסיקור הפיגוע הקשה בדיזנגוף נחצו כל הקווים האדומים * על תפקידה של התקשורת במדינה דמוקרטית

פיגוע רודף פיגוע. גל טרור אכזרי גובה קורבנות. חודש הרמדאן אמור להיות חג של אנשים מאמינים, משפחות חוגגות ושל ילדים שמקבלים מתנות. חג הרמדאן הפך במהלך השנים לחג של נהרות דם יהודי.

בהנהגת המדינה אין מבוגר אחראי שמוביל ומרגיע את העם. אנחנו מובלים על ידי האירועים ולא מצליחים להיות אלה שמובילים את המציאות של חיינו.

ערב חמישי. סוף שבוע. כולנו עייפים משבוע עבודה, מבקשים לעצמנו קצת שקט, לצאת לשתות בירה קרה עם חבר באחת הערים היפות בעולם, תל אביב. אנרגיות טובות, עיר שמחה, בתי הקפה והברים מלאים באנשים צעירים ויפים עם חלומות גדולים על המשך החיים.

בדרך לעיר ללא הפסקה יוצא מחבל במרחק שעה נסיעה לרצוח אנשים שיצאו לשתות בירה. מחבל עם חזות של גבר צעיר אבל עם נשמה רעה ושנאה גדולה לאדם רק בגלל מוצאו.

מלצרית צעירה עם חיוך שמח מגישה שתי כוסות בירה גדולות. מוסיקה נפלאה ברקע, כך בדיוק צריך להתחיל סוף שבוע.

המחבל כבר כאן ביפו, מסתובב, מביט באנשים, מחזיק ברשותו אקדח טעון, תיק מלא שנאה על הגב, מחפש קורבנות לרצוח. הוא צועד לעבר מרכז המדינה – רחוב דיזנגוף. השנאה בעיניו בולטת יותר מכל. איש אינו מבחין בו. אנשים רוצים לחיות ולא לחשוד באנשים אחרים.

שיחה נעימה על בירה קרה מתרחשת כאן בשולחן הבר בתל אביב ברחוב דיזנגוף. לפתע, ללא כל הכנה, נשמעות יריות. צעקות. אנשים רצים ובורחים לכל מקום. ערב נעים הופך בין רגע לערב אכזרי. לוקח כמה שניות להבין מה מתרחש, מי יורה, למה יש ירי, פצועים, דם, שברי זכוכיות. מחבל אחד שרץ ויורה לכל עבר נעלם בין המון אנשים ורץ במורד הרחוב.

צפירות של סירנות. ניידות משטרה ואמבולנסים טסים ברחוב דיזנגוף. אנשים מחפשים את הקרובים אליהם, מי חי, מי נפצע, מי נעלם. מנסים למצוא קצת הבנה מה נעשה עכשיו כאן ברחוב הנפלא שבו אנחנו מבלים.

עשרות עיתונאים מכל הרשתות הארציות והמקומיות וכן רשתות תקשורת חוץ, כולם כאן מסקרים, מנסים לדווח לציבור. עד כאן מציאות ישראלית כואבת וקשה ביותר שכולנו חווים כבר מספר שנים.

עד כאן אבל רק עד כאן כולנו מכירים. אבל בפיגוע בתל אביב נחצו כל כללי האתיקה העיתונאית. זכות התקשורת לסקר ולדווח וזכות הציבור לקבל אינפורמציה. ברגעים אלה ישנה אחריות וחשיבות גדולה לאופן הדיווח לציבור והרגעתו.

בפיגוע בתל אביב עשתה התקשורת הישראלית בעצמה פיגוע תקשורתי בסיקור מסוכן ביותר כאשר חשפה אמצעים, כוחות משטרה, חשיפת מיוחדים ותרגילים מבצעים. אין משהו אחד שלא נחשף, כאילו המחבל הבא לא יושב וצופה במתרחש כדי להכין את הפיגוע הבא.

עורכי החדשות עורכים תחרות בעיר תל אביב מי ישדר יותר חשוף עם כוחות הביטחון, מי כתב החדשות שרץ בראש הכוח המשטרתי לשדר את חיסול המחבל. כתבי חדשות מתנהגים ככתבי שטח כמו במלחמה, אין עורך חדשות אחד שעוצר את הטירוף ואת ההתנהגות הזו. אין עורך חדשות אחד שמחליט לשדר בעיכוב של מספר דקות לאחר בדיקת החומרים. הכול בשידור חי, הכול חשוף והכול מסכן את כוחות הביטחון ואותנו.

הפיגוע התקשורתי הזה דורש חשבון נפש עמוק מעורכי החדשות. טוב יעשו ויקבלו על עצמם אחריות תוך קביעת כללים כיצד פועלים בפעם הבאה שלא תבוא עלינו, במידה והתקשרות לא תעשה חשבון נפש לעצמה, עלול גוף אחר לקבוע לה כללי התנהגות ודיווח באירועים חריגים.

בבית יושבים וצופים בחדשות לא רק אזרחים נורמטיביים. בחדשות ובדיווח צופים גם האויבים שלנו. גם המחבל הבא צופה. אין צורך לעזור לו וללמד אותו כיצד אנחנו פועלים. אין צורך לחשוף לו את כל המידע.