אל תביטו לאחור…

כאשת לוט שהביטה אחור והפכה לנציב מלח, כך גם אנו * במקום להתעלות אל מרומי תודעת-העל, בני האדם הולכים ושוקעים אל תחתיות הבריאה

"ויהי כהוציאם החוצה, ויאמר הימלט על נפשך. אל תביט אחריך ואל תעמוד בכל הככר. ההרה הימלט, פן תספה. ויאמר לוט אליהם… הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער. אמלטה נא שמה, הלא מצער היא ותחי נפשי. ויאמר אליו. הנה נשאתי פניך, גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת. מהר המלט שמה, כי לא אוכל לעשות לדבר עד בואך שמה. על כן קרא שם העיר צוער. השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה. וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמיים. ויהפוך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל יושבי ההרים וצמח האדמה. ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח" (בראשית, י"ט, 17-26).

כאשר בני האדם מפנים את מבטם אחורה, המערכות הפועלות בבריאה נראות להם כעויינות ומתחרות זו בזו. זה מזכיר לי את המשל אודות אשת לוט. היא הפנתה את מבטה אחורה והפכה לנציב מלח, למינרל. זה המצב של המין האנושי בו הוא מצוי כיום, בני האדם הולכים ושוקעים אל תחתיות הבריאה, המינרלים, במקום להתעלות אל מרומי תודעת העל.

עצמתו של אברהם באה לידי ביטוי בכך שגם כאדם בודד הייתה לו היכולת לאפשר למערכת הקוסמית להמשיך ולעבוד. אולם זהו מצב מינימאלי – זוהי חובתנו הקוסמית ואיננו יכולים להמשיך ולהתחמק מהאחריות המוטלת עלינו. אם מספר מינימאלי של בני אדם יחליטו לשקם את המערכת, המצב האנושי עלי אדמות ישתנה ללא הכר.

זה סיפור המתאים לעלילת מדע בדיוני וכך כנראה נראים הדברים האלה לרוב בני האדם. אולם זוהי האמת. אפשר להוכיח זאת, אולם תוצאת ההוכחה תהיה מרה ונמהרת עבור המין האנושי. לא תהיה אפשרות ללכת אחורה.

"ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. ותאמר לאברהם, גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו. ויאמר אלוקים אל אברהם, אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך. כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק ייקרא לך זרע. וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא" (בראשית, כ"א, 9-13).

כאן מופיע הצורך לקבל החלטה קשה שאיננה נראית מוסרית בעליל. לגרש למדבר את הבן שלכאורה הוא גורם מטריד לבן של שרה, החפצה שהוא זה שיירש את אברהם. לכאורה עוד סכסוך על רכוש (אברהם היה אמיד ביותר), אולם העניין כאן הוא מהבחינה הרוחית. יצחק תפקידו לקיים את שושלת הבל עלי אדמות וחייבת להיות לו עדיפות. אין זה צודק מבחינת הראייה הצרה של בני האדם, אולם זהו המהלך הנכון. אנו נראה בהמשך החלטות קשות שנראות כבלתי מוסריות מזווית הראייה הצרה של בני האדם. אולם, כדי להבינן צריך ראייה רחבה המשתרעת לאורך תקופות קיומיות ארוכות, הבנה מעמיקה בתוכנית הקוסמית וקשר בלתי אמצעי עם חברי החוג שאותו אני מכנה 'י-ה-ו-ה – א-לוהים'. לאדם הרגיל אין כיום שום ראייה כזאת עלי אדמות.

כאן מוגשמת התוכנית האלוהית של יצירת אומה בת שתי פנים – האומה הישראלית והאומה הישמעאלית – שלשתיהן תפקיד מרכזי בשיקום המין האנושי. האומה הישראלית אמורה לחולל את המעגל הרוחי של בני הבל, האמורים למקד את התודעה של בני האדם בתודעת העל שהיא מטרת הבריאה; ובני ישמעאל אמורים לכונן את המעגל של בני קין, האמורים לכונן את הגדר הפיזית סביב בני הבל. זאת הייתה התכנית האלוהית שאמורה הייתה לצאת לפועל באמצעות אברהם. היא התגשמה חלקית בלבד כאשר נוצרו שתי האומות הללו באופן גשמי. אולם העבודה הרוחית, שהייתה אמורה להתבצע באמצעותן, כמעט ולא יצאה אל הפועל. שתי האומות הללו חייבות לעבוד בשיתוף ובהרמוניה, בדומה לשני החדרים שבלב שבלעדיהם לא יוכל הגוף הפיזי להתקיים. שניהם נחוצים, אין כאן עניין של מי חשוב יותר או פחות.