דמוקרטיה נוסח נתניהו

בהתבוננות ברשתות המדיה השונות הדיגיטלית, המצולמת, הכתובה ומעל גלי האתר, אני מקבל את הרושם שחלק ניכר בעם לא מבין את מהות הדמוקרטיה

מתוך מילון 'אוקספורד', הגדרת הדמוקרטיה: "שלטון העם, משטר מדיני שבו ניתן בידי נבחרי העם באמצעות הפרלמנט (הכנסת) והממשלה הנבחרת על ידיו ובו מובטחות זכויות האזרח להבעת דעה חופשית בוויכוח ובעיתונות".

כמו כן ישנה אופוזיציה. מהי מטרתה? מתוך 'ויקיפדיה': "לייצג את דעות המיעוט שלא זכו לייצוג בממשלה, לבקר את הממשל, להציג חלופה לדרכו ואף לנסות להדיחו בהתאם…".

בדמוקרטיות מערביות חופשיות כמעט בכל העולם הממשלות מתחלפות ללא הרף כל מספר שנים. כל ממשלה עושה כדי לתקן את שגיאות קודמתה.

בישראל השתרשה במחנה 'רק ביבי' המוסכמה המוטעית שהחלפת הממשל היא קטסטרופה קולוסאלית ויש לעשות הכול כדי למנוע זאת כמעט בכל דרך.

בארצות הברית התחלף לאחרונה ממשל. הדמוקרטים עלו לשלטון וכל הדמוניזציה של הרפובליקנים כלפי הדמוקרטים לא התגשמה. נהפוך הוא, פרט לאירוע חד פעמי של העלייה על גבעת הקפיטול כלום לא קרה. הכלכלה שם, למרות הקורונה, בכיוון הנכון והיציבות נשמרת.

נתניהו מתפאר בהישגיו הכלכליים שאינם אמיתיים כלל וכלל. אם נתבונן בפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ניווכח שההיפך הוא הנכון: ממוצע הצמיחה השנתית בתקופתם של רבין, פרס וברק עמד על 5.9 אחוז לעומת הממוצע השנתי בשנות שלטונו הארוך של נתניהו 3.4 אחוז – פערים גדולים מאוד לעומת התפיסה הגורסת של 'מר כלכלה'.

במשך שנות שלטונו של נתניהו הפערים בין העשירון העליון לעשירון התחתון עומדים על ערכים גבוהים במיוחד בהשוואה למדינות ה-OECD. פערים אלו מתעצמים לנוכח התמיכה הגבוהה בסקטורים שאינם יצרניים. אין עידוד/תמיכה אמיתיים ליציאה לעבודה ולהגעה לעצמאות כלכלית של הסקטורים הלא יצרניים.

אם נתבונן בתמונת הביטחון בה מתהדר נתניהו כ'מר ביטחון' ניווכח שמרבית יוצאי מערכת הביטחון הבכירים ביותר אינם במחנה נתניהו. נהפוך הוא, אלופים מוכשרים, ראשי שב"כ, ראשי מוסד, רמטכ"לים, מפקדי חילות ועוד תומכים נמרצות בהחלפתו.

הביטחון בישראל נמצא בידיים הטובות של מערכת הביטחון לשלוחותיו. החלפת השלטון בארץ בעבר לא השפיעה על המצוינות של מערכות הביטחון ולא תשפיע בעתיד. החלפת השלטון היא נשמת אפה של הדמוקרטיה וגורמת לשיפור מתמשך בכל פעם שמתחלף השלטון.

אפילו ד"ר אורי מילשטיין, היסטוריון ותיאורטיקן צבאי ישראלי שפיתח את הפילוסופיה של השרידות, כתב: "אף שהאידיאל הוא למזג שליטה ושלטון החוק, ההיסטוריה מראה שאי אפשר לממשו. השליטה נוטה להפר את שלטון החוק וחוק בלי שליטה לא יכול לקיים מדינה".

נתניהו, כשהיה ח"כ, התראיין אצל דן שילון וקבע באופן נחרץ וללא מצמוץ: "יש לי תשובה חקוקה בסלע, לא אכהן יותר משתי קדנציות. מה שלא הצלחת בקדנציה השנייה כבר לא תצליח בהמשך". מה שמראה כמה הוא צדק אז.

אציין את דבריו של לורד אקטון, היסטוריון ופוליטיקאי בריטי מפורסם שאמר: "כוח נוטה להשחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. אנשים גדולים הם כמעט תמיד אנשים רעים".

הוכחה ניצחת לצדקתם של נתניהו וההיסטוריון לורד אקטון, מצאנו בימים אלה, בדבריו של ראש הממשלה בטקסים החשובים ביותר במדינה: בטקס ב'יד ושם' הצליח ראש הממשלה לקשור בין השואה ביהודי סלוניקי, לבין מנכ"ל חברת 'פייזר', יליד סלוניקי, לבין הצלחתו האישית בהבאת החיסון. מכאן, כבר הדרך הייתה סלולה בפניו – לרומם ולפאר את עצמו לא רק בהבאת החיסון – אלא במה שהוא מתכנן בממשלתו החדשה. בטקס לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה בהר הרצל הבטיח: "הממשלה הבאה שתקום תקדם את הקמת היכל ההנצחה לנפגעי פעולות האיבה…".

אלא שהפעם היה בין הנוכחים תושב ירושלים אמיץ, עזיז צראפי, בן זוגה של מרים צראפי שנהרגה בפיגוע בקו 405 בדרך לירושלים, שהתפרץ לדבריו: "בלי פוליטיקה עכשיו! תתבייש! איפה היית 40 שנה".

מזל שהפעם לא צעק נתניהו לעברו "אתה משעמם אותי" כפי שעשה בקריית שמונה, כשהטיח באחת הנוכחות בהופעה שלו שהתלוננה על חוסר הטיפול בנושא הבריאות בעיר הצפונית…