האמת ההפוכה של מירי רגב

במקום לתקוף את דבריה של שרת התחבורה לשעבר, מעדיפים אנשי השמאל להרעיף על ראשה כינויים מבישים, אשר גרמו בעבר נזק אדיר לשמאל ולהרחקתו מהשלטון

פרק זמן מכובד בשירותה הממושך בצה"ל, עשתה מירי רגב במגע הדוק עם התקשורת – הן כדוברת צה"ל והן כצנזורית ראשית. היא למדה מהניסיון שצברה דבר אחד עיקרי: לא יהיה לה שום סיכוי בעולם לבלוט על פני אחרים אם תתנהג כמו כולם. היא למדה, שרק מעשים יוצאי דופן – ובמקרה שלה בעיקר אמירות יוצאות דופן – יעלו אותה לכותרות.

קראתי וגם חזרתי וקראתי את הריאיון הארוך שעשה העיתונאי רביב גולן ב'ידיעות אחרונות' עם שרת התחבורה לשעבר. היא הכינה מראש את הנקודות החשובות אותן תעלה בראיון, מתוך ידיעה ברורה כי הדברים יזכו לתגובות רבות ולתהודה בלתי רגילה. על כך מגיעה למירי רגב טפיחה על השכם.

היא העניקה שיעור מאלף ביחסי ציבור לכל תלמיד המתחיל בצעדיו הראשונים בתקשורת ככותב, אך בעיקר למי שבחר ללכת לפוליטיקה. שבוע ימים כיכבה מעל דפי העיתונים וכלי התקשורת האחרים. דבריה כמעט והשכיחו את נגיף הקורונה… תראו לי עוד שר או שרה בישראל שזכו לשטחי כיסוי דומים.

נזכרתי לרגע בדברים שנהגה להשמיע באוזני נוזהת קצב, בהיותה חברת כנסת מטעם מפא"י (לימים מפלגת העבודה) בשנות ה-70: "תראה", אמרה, "אני עובדת בכנסת קשה מאוד. אין לי דקה זמן בשביל עצמי. אני מכינה שיעורי בית לכל דיון, מכינה הצעות חוק ונמצאת בקשר יום יומי עם ציבור הבוחרים. ובתקשורת? לא תמצא על כך אף מילה. תגיד לי אתה, כעיתונאי, למה?". השבתי לה מה שהשבתי אבל היא לא השתכנעה, ובצדק.

הקוראים, קרוב לוודאי, בדיוק כמו עם ישראל, התפצלו לשני מחנות: אלה שהצדיקו את טענותיה: "האליטה האשכנזית התרגלה לשלוט במזרחים. לא. זה נגמר. היום יש הזדמנות אדירה לאליטה המזרחית לעשות סדר וצדק. הגיע הזמן שתהיה ראשת ממשלה מזרחית". ולמי כוונתה? לא צריך לנחש. ואילו המחנה השני סלד.

יש בדברים של מירי רגב נקודה מעניינת. היא בעצם קובעת שעל אף העובדה שבעשורים האחרונים שלט הליכוד במדינה, עדיין קיים הקיפוח, ה'שחורים' המזרחיים עדיין משרתים את 'הלבנים' האשכנזיים. כלומר, הליכוד נכשל בתפקידו. לכן, לעניות דעתה, הפתרון היחיד לפתרון הבעיה הוא בחירתה של מירי רגב לראשת הממשלה.

אבל מיד לאחר אמירת הדברים הללו באה אותה מירי רגב ואומרת לנו דבר הפוך לחלוטין: "אני רוצה להגיד לך", אומרת היא לעיתונאי, "אילולא הליכוד ובנימין נתניהו, המזרחיים היו נשארים 50 שנה אחורה. נתניהו גרם לאנשים האלה להיות יותר משכילים, גרם להם לקנות יותר ולצרוך יותר. גרם להם לקנות מכוניות. גרם להם לנסוע לחו"ל. גרם למעמד הנמוך לצבור נכסים, לקנות דירה".

אם הליכוד הצליח להגיע להישגים המרשימים הללו – כפי שהגברת רגב מנתה זה עתה – אז נשאלת השאלה הפשוטה: מדוע יש צורך בראשת ראש ממשלה מזרחית למען המהפך החברתי? הרי דווקא ה'לבנים' – בנימין נתניהו, ישראל כץ, ניר ברקת וחבריהם – הם שגרמו ל'שחורים' לזכות בכל הדברים הטובים שקבעה…

מירי רגב, כהרגלה, יוצאת חוצץ נגד התקשורת. כאשר המראיין מזכיר לה את שמות העיתונאים, ובעיקר העיתונאיות, שבאו מהפריפריה – באר שבע, דימונה ולוד – והגיעו לצמרת, היא ממהרת להדביק להם את האמרה השחוקה: "הם בפירוש הפכו להיות חלק מהשחקנים הפוליטיים שמשרתים את האג'נדה של השמאל…".

בעיניה, ככל הנראה, עיתונאים ימניים בולטים – כמו עמית סגל, אריאל סג"ל, ינון מגל, אברי גלעד וקלמן ליבסקינד – זה דבר טבעי. אבל עיתונאיות כמו רינה מצליח וקרן מרציאנו אסור שיהיו להן דעות הפוכות. הן הרי לא באו מארצות אירופה.

מהתגובות הרבות לראיון של מירי רגב למדתי דבר נוסף: אנשי השמאל אף הם לא למדו דבר. במקום לתקוף את דבריה של מירי רגב לגופם ולהוכיח לה – על ידי הצגת עובדות – מדוע היא טועה, הם מעדיפים להרעיף על ראשה כינויים מבישים שלא אחזור עליהם ואשר גרמו בעבר נזק אדיר לשמאל ולהרחקתו מהשלטון.