הרס משפחות

האם כוחו של הכסף חזק מקשר דם? * מאחורי החזות המקרינה על אחדות ואושר, יכולות לצוץ יום אחד המחלוקות שמפרקות כל משפחה טובה

ערב ראש השנה בשכונת ירושלמית נחשקת. מתכוננים לארוחת החג, בתים פרטיים יפים עם גגות רעפים אדומים, גינות מטופחות, בהחלט מקום נעים לגור ולחיות בו. משפחת ש' בהרכב מלא – שלושה אחים גדולים, שתי אחיות, כלות, חתנים נכדים – הבית המרווח צר מלהכיל את כולם. אם המשפחה ערכה שולחן חג מפואר וארוך בגינת הבית. האב נפטר לפני מספר שנים. במהלך השנים רכשו הילדים השכלה והקימו עסקים כלכליים משפחתיים רווחיים ביותר. משפחה מאושרת ומצליחה. עד כאן סיפור הצלחה ישראלי. כולנו מכירים לפחות סיפור אחד כזה.

זה הזיכרון שלי מלפני כעשר שנים. אמרתי לעצמי "כך אני מקווה לראות את המשפחה המורחבת שלי". פשוט לראות את הסיטואציה של משפחת ש' ולהעתיק אותה. זה האושר האולטימטיבי בחיים, לא צריך יותר מזה.

בצהרי אחד הימים החמים הרגשתי צורך להיכנס לאכול כמו שצריך, לעצור את היום המטורף, לשטוף ידיים, לשבת במסעדה טובה ולתת גם לאוכל מקום ראוי בלוח הזמנים שלי. אין כמו מסעדת בשרים טובה לשיפור מצב הרוח שלי. בירה קרה וסטייק טוב – זה מה שאני רוצה עכשיו ומיד.

מסעדת הבשרים הזו הייתה ידועה בטיב האוכל שלה. המתנתי בסבלנות למקום באחד השולחנות. אהבתי את המסעדה הזו לא רק בזכות טיב הבשר, אלא גם בזכות סידור הישיבה בשולחנות. ברגע שמתפנה מקום, מובילה אותך המארחת לשבת. כך יוצא לך לשבת ולאכול באמצע היום עם אנשים זרים. איפה עוד אפשר להכיר אנשים זרים באמצע היום תוך כדי ארוחה? אגדות יודעות לספר כי במסעדה זו נוצרו עסקאות נפלאות, זוגות התחתנו, חברויות נפלאות נוצרו רק כתוצאה בסידור הישיבה במסעדה זו.

ישבתי בשולחן נחמד מול זוג שהיה בשיחה ערה. מולי עדיין נותר מקום ריק. לאחר מספר דקות התקרבה המארחת לשולחן. גבר כבן שישים התלווה אליה. "כאן אתה יושב", סימנה לו. מולי ישב גבר מקריח, הבעת פניו של אדם עייף ומוטרד. ״בתיאבון מנשה״, בירך אותי האיש. הרמתי את מבטי אליו. בשניות הראשונות לא הצלחתי לזהות מי האיש. מבוכה של כמה שניות מיד הסגירה אותי. ״שכחת? י', אח של ג.ש.״, פתאום מכת ברק הכתה בי, כן זה י' מאותה שכונה ירושלמית שהוזכרה קודם. למעלה מחמש עשרה שנים לא ראיתי אותו.

״יופי, איזה כיף, נאכל צהריים ויחד נעלה זיכרונות״. י' התיישב מולי נאנח, ״זהו, זיכרונות אינם תמיד מה שמצפים שהם יהיו עבורנו״.

שתקתי. הניסיון בחיים לימד אותי כי ברגע זה לא מומלץ ללחוץ לשאול. צריך לאפשר לי' להזמין עבורו את האוכל החביב עליו ולאפשר לו להשלים את הצורך הרעב. אחר כך תגיע שיחה עמוקה.

י' ואני אכלנו יחד, שוחחנו קצת על האוכל ועל המקום. בסיום הארוחה המסעדה תמיד נותנת לשתות תה חזק ומתוק עם עוגייה מבלי שאיש יבקש. ידעתי שזה הזמן שבו יפתח י' את ליבו, מבלי שאלה שלי, רק מבט בעיניו. שתיקה שלי, לעיתים אין צורך ביותר מכך. ״אתה בטח זוכר את המשפחה שלי? כל כך קשה לי לדבר על זה, אבל דע לך, בחיים יש הפתעות ולא תמיד לטובה. אנחנו – האחים והאחיות – לא בקשר כמו פעם. יותר נכון אנחנו במצב של כעס, בתי משפט, פסקי דין, מאבקים אין סופיים על רכוש וכסף. לא מדברים, אין חגים יחד. מצטער לספר לך שגם ג' מהלחץ חלתה במחלה. זהו, הוצאתי, סיפרתי לך״.

הרגשתי את ההקלה בקולו של י' לאחר שסיפר. ידעתי שעכשיו שוב צריך לשתוק. כאן ממש אין מה להגיד, הזמנתי את י' אליי הביתה. ״תבוא, נשב לדבר, זה חשוב לי״.

יצאתי מהמסעדה ולא יכולתי להמשיך ללכת. התיישבתי על ספסל ברחוב. האם כוחו של הכסף חזק מקשר דם? לאן נעלמה משפחת ש' הנפלאה? למה?

נותרתי בצהרי היום ללא תשובה.