חדר כושר ללא כושר

לאן נעלמו המאמנים בחדרי הכושר? * מסתבר כי מדובר בבעיה ארצית

חילי טרופר נחשב כשר חברתי, זאת על אף העובדה שהוא מכהן בתפקיד של שר התרבות והספורט, תפקיד היכול לסייע בדרכים שונות לשכבות חלשות לעסוק בספורט.

זה מספר שבועות נעדרת מחדרי הכושר בשעות הבוקר דמות פעילה שאותה התרגלנו לראות זה עשרות שנים. דמות שיכולה להחליף כמה מלים לפני תחילתו של תרגיל חדש; דמות שיכולת לקבל ממנה סיוע של ממש ובעיקר עצות טובות למען שמירת בריאותך הטובה. כוונתי כמובן למדריך הכושר.

למדריך הכושר נזקקים בעיקר בני האוכלוסייה המבוגרת. אנשיה, כמו גם חלק מהאוכלוסייה הצעירה, פונים לעתים קרובות למדריך הכושר בבקשה לעזור להם בהורדת משקולת כבדה או במציאת פתרונות לבעיות המתעוררות בחדר הכושר: מכשירים שהפסיקו לפעול, כולל מכשירי הטלוויזיה והחימום.

בהיעדרו של מדריך הכושר, אתה פונה למתעמלים האחרים ומבקש את עזרתם. הם נענים ברצון לפנייתך ומקלים עליך את השהייה במקום. יש לזכור שאין מדובר באיש מקצוע, כמו שנדרש ממדריך הספורט, היכול להעניק לך עצה טובה. לעתים, עלולה פנייה לחבר – שאינו איש מקצוע כאמור – להיות הרסנית עד לכדי פגיעה ממשית בגופך.

מדוע אין רואים יותר בשעת הבוקר את המדריך? האם מדובר רק בהחלטה של בעלי מועדון הספורט בו אתה מתאמן? ומדוע, למרבה הפלא, כמעט ולא נשמעת כל מחאה מצד המתעמלים עצמם? איך זה קרה שהעלימו ביום בהיר אחד את מדריך הכושר שלנו? האם זו תופעה הקיימת רק אצלנו או גם במקומות אחרים? מסתבר, מבדיקה מהירה שעשיתי, שהתופעה היא כלל ארצית. תקנה רשמית בנושא שעליה חתום, לא אחר, מאשר השר החברתי שלנו, שר התרבות והספורט חילי טרופר.

בראש העמוד מתנוססת הכותרת "תקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח) פטור מנוכחות מדריך בחדר כושר. הוראות שעה (תיקון). התשפ"ב-2021".

מתוכן ההודעה עולה, כי ההחלטה הדרמטית לבטל נוכחות מדריך כושר בחדר הכושר נעשתה בתוקף סמכותו של כבוד השר (לפי סעיף 3 לחוק מכוני הכושר ובאישור ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת). אלה עיקרי ההחלטה:

"מכון כושר שמספר המתאמנים בו בזמן נתון אינו עולה על 100 איש, פטור מנוכחות מדריך באותו זמן, ובלבד שבכל עת שבה לא נוכח מדריך במכון הכושר, ינכח במקום אדם שעבר קורס עזרה ראשונה ובעל תעודה בתוקף".

"מכון הכושר יציג במקום בולט שילוט המציין כי עד 100 מתאמנים בזמן נתון אין חובה לנוכחות מדריך בעבור מתאמנים מעל גיל 18".

כמובן שבעלי מכוני הכושר בארץ היו מאוד מרוצים מהחלטה זו של השר טרופר, זאת בטענה שהשנתיים האחרונות בשל הקורונה היו עבורם קשות מאוד. ההחלטה חוסכת להם לא מעט כספים אבל מכבידה מאוד על המתעמלים בחדר הכושר.

אין לבוא בטענות לבעלי העסק. הם מפעילים מכוני כושר לא רק למען שיפור כושרם הגופני של אזרחי המדינה אלא גם לשיפור מאזנם הכספי הפרטי ופרנסתם שנפגעה קשות לדבריהם בשנות הקורונה. זו זכותם המלאה. יש לציין גם שמכוני הכושר אינם מקומות בהם "עושים הרבה כסף". לעתים, הם נאלצים להיאבק קשות כדי לאזן את קופתם.

לדעת מנהלי המכונים, ההחלטה לבטל נוכחות מדריך הכושר, בשעות הבוקר, אינה פוגעת במתעמלים. לדברי אחד מהם: "הם יכולים תמיד לפנות למציל בבריכה, שהוא איש מקצוע, לקבלת עזרה דחופה או להתייעץ. אני לא מרגיש כל בעיה בנושא".

באיגוד מאמני ומאמנות הכושר בישראל, כך קראתי, יצאו חוצץ נגד החלטת השר טרופר והם מאמינים כי תביא לפיטורי רבים ממאמני הכושר. האיגוד פנה לשר במטרה לעצור את המהלך: "משמעות ההחלטה הייתה פיטורים מיידיים של אלפי עובדים. התקנה חורצת את דינם של המאמנות והמאמנים שפועלים בחדרי הכושר בשכר נמוך, להבטחת ביטחונם ובטיחותם של המתאמנים וגוזרת עליהם פיטורים".

הבעיה הייתה ונשארה אצלנו המתעמלים: אנחנו נוסיף להגיע למועדון הספורט, לשחות ולהתעמל, מהסיבה הפשוטה – אהבת המקום.

על אהבה – כבר ראינו זאת במהלך כל ההיסטוריה – משלמים.