ללמוד מהמודל הניו יורקי

חוק 'החלונות השבורים' העלים את הפשיעה בניו יורק * מתי אצלנו?

נהגים משתוללים על הכבישים, חלקם מורשעים עם עשרות עבירות תנועה. פורצים בחסות החשכה ואף לאור יום, במיוחד בדרום, לבתים פרטיים. כל אלה 'נהנים' מרחמנות בלתי מוסברת מצד מערכת המשפט.

אפשר אחרת? כן. הדוגמה הטובה ביותר: ניו יורק. מעיר עם שיעורי פשיעה גבוהים ובלתי נתפסים, עיר שבשעות לילה מאוחרות נמנעו תושבים מלהימצא ברחובותיה פן יבולע להם, הפכה זו לעיר שהחלה לחיות מחדש.

התהליך החל ב-1982, עם פרסומו של המאמר "תיאוריית החלונות השבורים" שכתבו שני חוקרים – ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג. הם הציעו תיאוריה חדשה לדרך הנכונה למלחמה בפשע ולאסטרטגיות האפשריות לעקירתו. לפי תיאוריה זו, כאשר יש בשכונה מסוימת חלון שבור שלא תוקן, במהרה יצטרפו אליו חלונות שבורים רבים אחרים וכך ייווצר תהליך של הזנחה כללית וגם הידרדרות לפשע. התרופפות היישום של החוקים והאיסורים החברתיים, תביא במשך הזמן לעלייה בפשיעה ובאלימות.

השיטה יושמה בשנות ה-80 בניו-יורק, בהנהגתו של ראש העיר דאז רודי ג'וליאני. הוא האמין כי פשיעה ואלימות הן תוצאה הכרחית של אי-סדר, לכלוך והרס – פשעים קטנים שתחילתם כמו חלונות שבורים, אותם מקרים שהמשטרה נמנעה מלטפל בהם, מתוך חשיבה כי אלה מהווים נדבך ראשון לפשעים חמורים הרבה יותר שיבואו אחריהם. רק תיקון של הגורמים הללו ואכיפה של החוקים, יביאו לתיקון המצב.

הסתבר שאימוץ הרעיון הצליח להקטין באופן דרמטי את הפשיעה בניו יורק. כמות הרציחות ירדה לפחות מ-20 אחוז מזו שהייתה לפני הפעלת התכנית, כלומר, מ-30 רציחות למאה אלף איש לחמישה בלבד. ניו-יורק שבה לחיים.

בהצלחתה המרשימה, נתנה השיטה החדשה אישור לרעיון שתיקון ואכיפה יכולים להביא לשינוי גם במקומות ובקהילות שהכול נראה בהם אבוד. בנוסף לירידה בפשיעה בעיר הגדולה, נרשמה ירידה מקבילה בפשיעה ובאלימות בכל רחבי ארצות הברית.

כאמור, "תיאורית החלונות השבורים" גורסת שכל חלון שבור מחייב טיפול משטרתי והפשיעה הכבדה מתחילה בוונדליזם המקומי ובוונדליסטים המקומיים. ראוי לציין, כי אחד הגורמים המכריעים להצלחת השיטה החדשה היה התמיכה המלאה לו זכתה מצד מערכת המשפט בניו-יורק. כך נעלמה התופעה שרווחת בפסקי דין אצלנו ולפיה משתחררים המובאים לדין לאחר שהוכחה אשמתם כאשר מערכת המשפט עושה "קוצי מוצי" לעבריינים… והתוצאה? הם  חוזרים מיד לסורם…

ישיבה של חדשים ארוכים בכלא 'ריפאה' בניו יורק עשרות אלפי עבריינים קטנים מתאוותם לשלוט חברתית בסביבתם בעזרת אלימות ופשיעה. החברה הניו יורקית הרוויחה. הפשיעה נבלמה.

ואצלנו? מערכת המשפט הרחומה שלנו מחזירה לרחוב – לאחר ענישה קלה כעבודות שירות ומאסר קצרצר – עשרות אם לא מאות פושעים 'קטנים' מידי שנה. הנימוק: אין להרוס את חייהם של עבריינים אלה וכפי שהתבטא אחד השופטים "כל עתידו לפניו. יש לתת לו הזדמנות נוספת". עבריינים מכל הסוגים – תנועה, רכוש, מין ועוד – נהנים מהעובדה הבלתי מוסברת של רחמנות אין סופית מצד מערכת המשפט וגם ממציאות של הוראות מחמירות לגבי פתיחה באש, כאשר דווקא המתגוננים, העושים שימוש בנשקם להגנת משפחתם, הם אלה המובאים לדין. ומי פועל נגד 'הטובים'? שומרי החוק? משטרה רופסת, הפועלת בניגוד לצו תפקידה הבסיסי ביותר – להגן על האזרח שומר החוק.

ניו יורק מלמדת אותנו שהשינוי לטובה יבוא אך ורק אם נאמץ יד קשה יותר כלפי עבריינות בכלל, גם כלפי עבריינים 'קטנים', גם כלפי גנבי נשק בתחילת דרכם וגם כלפי עבריינים במגזר הערבי. אך תחילה יש ליצור שינוי מקביל גם בגישת מערכת המשפט לפשיעה ה'קטנה' ברחובותינו. ריפוי תופעות המעידות על חולי בחברה שלנו מתחיל מהפשעים ה'קטנים'.