סוד השתיקות

מסע במנהרת הזמן עם אנשים שותקים * מקפידים שלא להפריח מלים לריק, שיודעים הם ערכן של מלים, שהרי כל מילה בסלע

שאל: האם תיאות לבוא עמנו? אמרתי: הן. שאלתיו: אנה נלך? אמר: אל אן שהרוח הולך. שאלתיו: מי בהולכים? אמר: אנשים ראוים, ולא יסף, ואף אני לא שאלתי עוד.

נסעתי עמם, עם אנשים שלא הכרתים עד כה. בדרך היו שתיקות ארוכות ומעט משפטים קצרים – שלוש, ארבע, חמש מלים. מלים שקולות ומדודות. אהבתי את שתיקתם. בשתיקתם נדמו עלי כמי שרוקנו במרוצת שנות חייהם הארוכות תשעה קבין של דיבור, ועתה הם מקפידים שלא להפריח מלים לריק, שיודעים הם ערכן של מלים, שהרי כל מילה בסלע.

התבוננתי בפניהם הטובות אשר הסגירו את גילם. שנותיהם המרובות ומעשיהם הגדולים שנרמזו אי פה אי שם בדברם, הדהדו בלבי המכבד את מילותיה של לאה גולדברג שכמו נכתבו עבורם: "מה ארכה, מה יפתה, מה קשתה הדרך".

מסענו החל במבשרת ציון. בדרך אל יעדנו חלפנו על פני בתי מושב טל שחר שהזכירוני ימי חמדה. חמש שנים תמימות עבדתי כאן כמנהל בית הספר. שתיקות רעי אפשרו לי להעלות ביני לביני זכרונות נעימים מאותם ימים. כאן בגרו עלומי, ומכאן יצאתי למלחמת יום הכיפורים – מלחמה ששינתה את אורחות חיי עד לבלי הכר.

בעודי הוגה בי הגענו אל מתחם ההנצחה של חיל ההנדסה שליד צומת נחשון בדרך הפונה ימינה לעבר קיבוץ חולדה. את פנינו קבל תת-אלוף ישי דותן, לשעבר קצין הנדסה ראשי. הוא סיפר בחן, בחיוך ובהומור טוב על מפעל ההנצחה, סיפר על האנדרטה המזדקרת בלבו של המתחם, הוביל אותנו ב"דרך הגבורה" של חיל ההנדסה והקרין בפנינו סרטונים על החיל.

במהלך סיורנו במתחם למדתי מיהו שהביאנו לכאן, ומהו שבשלו נסענו עד הנה.

את סיורנו זה הגה ויזם אדי נחום מיודענו, זה האיש ששאלני "האם תיאות לבוא עמנו?". הוא יזם את הסיור המרתק הזה למען חברו איציק שחר אשר שירת בגדוד 601 של חיל ההנדסה במרוצת שנים אין ספור, ולזכרו של סגן אלוף איתן ליאור ז"ל, המג"ד של גדוד 601.

בין הבאים היה גם פיני מרדכי אשר שירת בחיל השריון וצלח את התעלה על גבי גשר הגלילים שהניחו לרגליו חיילי חיל ההנדסה. ומה רבה הייתה שמחתו בראותו במתחם חלקים מאותו גשר היסטורי… חלקי הגשר הילכו עליו קסם דבר שהונצח במצלמות רעיו שהיו עמנו.

והיה עמנו גם אלוף משנה שימי רום אשר שירת בחיל התותחנים שבעדנת מלים מצניעות מעשים – סיפר מעט מן המעט על מלחמות וקרבות שידע.

ועוד להזכיר את עזרא לוי מהנח"ל המוצנח, שאביו דוד לוי ז"ל זכה להרחיב את רחבת הכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים, רחבה שבה שוטחים מיני אז המוני בית ישראל את תפילותיהם לפני קונם ומושיעם.

ביום ההוא לא ידעתי אנה אני בא, ולא הכרתי את הבאים אך זכיתי לחוויה מעשירה ומעצימה. זכיתי להיות במחיצת אנשים שמעשיהם הגדולים ראוים להכתב למען הדורות הבאים, מעשים שעם ישראל יכול להשתבח בהם ולהפכם לסמל ולמופת לדור הצעיר.

זכיתי להקשיב לאלה שדבורם מועט אך מעשיהם גדולים ומרובים, אנשים שגילו באריכות ימיהם את "סוד השתיקות". "אנשים ראוים"- כדבריו של רעי אדי נחום.