סיפור חובק זרועות עולם

על סיפור שראשיתו במעברת הקסטל ואחריתו בעיר Cheonan בקוריאה הדרומית ועל שירים שמנתבים לבבות קטנים אל אהבות גדולות

אספר לכם סיפור חובק זרועות עולם. סיפור שראשיתו במעברת הקסטל ואחריתו בעיר Cheonan בקוריאה הדרומית, אך קודם שאפליג אל מחוזות רחוקים אספר את שאירעני הערב, את הדבר אשר בשלו הפליגה דעתי עד קוריאה הרחוקה. כדרכי בקודש ישבתי גם הערב להאזין ביו-טיוב לשירים שאני אוהב. שירה עברית שקטה, שירים כורדיים מבית אבא, קונצ'רטו מס.2 לפסנתר של רחמנינוב ועוד שירים בשפות משפות שונות, עד שלפתע הבליחה לנגדי דמותו של ראג' קאפור. עטתי על הדבר כמוצא שלל רב שהרי שיריהם של ראג' קאפור ונרגיס מהסרט ההודי "הנודד" הם פס הקול של ילדותי, נעורי ועלומי. את הסרט הזה ראיתי יותר מעשר פעמים. גבוריו היו גבורי ילדותי – שעמם בכיתי ועמם שרתי. שנים נדמיתי עלי שאני ראג' והנערות שאהבתי היו לי נרגיס. כך הפליגו שנותי עד שמצאתי את נרגיס האמיתית שלי – את רעייתי שרה. האזנתי לשירים פעם אחר פעם הערב ופני נתחייכו, ועטו שמחה, עד שקראתי בצהלת מנצחים לרעייתי שתבוא. משקרבה אלי שאלה בתמיהה: "ולשמחה מה זו עושה?" השבתי לה בשאלה: האם את זוכרת היכן שרתי את השיר "מרה ג'וטה" שאנו מאזינים לו זה עתה? ומי שרה עמי כצמד? נתהרהרה רעייתי לרגע ובמשנהו אמרה: כן אני זוכרת, זה היה במסעדה נאה בקוריאה, בארוחה שבה השתתפו יותר משבעים נציגים של שלושים מדינות שבאו להשתתף בפסטיבל בינלאומי. אני גם זוכרת את מצהלות השמחה שפרצו מגרונם של אלה בשומעם אותך כנציג ישראל והנציגה מהודו שרים יחדיו שיר בהודית. משנשאלתי אז מהיכן אני מכיר את השיר ספרתי על ימי ילדותי ועל הסרט שהיה לי לאבן דרך במסע אל האהבה, אהבה אפלטונית מאופקת כדוגמת זו שבסרט.

כל הדברים האלה אירעו בכנס בינלאומי שנקרא "Interreligious Peace Sports Festival" אשר אליו הוזמנתי. בכנס השתתפו כשלושת אלפים וחמש מאות נערים משבעים מדינות בעולם, אשר התחרו במקצועות ספורט שונים, אך חשוב מכך הם שמעו ולמדו על הדתות השונות, כל יום על דת אחרת.

בהזמנה אשר נשלחה אלי נכתב: "מודים על נכונותך להרצות בפורום המליאה של אירוע חשוב זה ולשתף מהידע שלך מהערכים שמעניקה היהדות והתרבות היהודית, ותרומתה היחודית של ירושלים כמקום מפגש של תרבויות, אשר באים לביטוי בעצם קיום אירוע חשוב זה. מודים מראש על נכונותך לתרום מזמנך להצלחת אירוע חינוכי בינלאומי זה".

את היום שהוקדש כולו ליהדות פתחתי בהסברים באנגלית על התפילה ביהדות, תוך שאני מראה ומדגים הנחת תפילין ועטיית ציצית ועוד. בערב במעמד אלפים הרצתי על הנושא "ירושלים כמרכז דתי רוחני של העם היהודי". את דברי פתחתי בקריאת השיר "הסיבה לאהבה" פרי רוחו של המשורר הקוראני האן יונג וון בתרגום לאנגלית, שיר המדבר על אהבה טוטאלית. משסיימתי לקרוא את השיר אמרתי את זאת "השיר הוא שיר אהבה שכתב המשורר הקוראני האן יונג וון לאהובתו. זהו שיר אהבה טוטאלית, וממש כזהו מרקם היחסים והזיקה בין עם ישראל לעיר ירושלים. יש ביניהם אהבה טוטאלית שאינה תלויה בדבר".

בהרצאתי זו שארכה כמחצית השעה שלבתי גם שירים מתוך ספרי (בתרגומם לאנגלית). בסיום אמרתי לקהל האלפים את זאת: "תודה שהקשבתם לי, ואני מברך אתכם שחן ירושלים ישרה עליכם ולשנה הבאה בירושלים, ועד שתגיעו לירושלים – החלטתי להביא אליכם את ירושלים בסרט יפה בן עשר דקות. מאחל לכם צפיה נעימה".

בפסטיבל הזה שארך עשרה ימים זכיתי לחוויות נעימות וביניהן בחירתי לשמש כשופט (אחד מתוך חמשה) בתחרות מלכת היופי של האוניברסיטה בעיר המארחת.

תם ספורי הגם שלא נשלם, ואולי עוד אשוב ואספר על הדרך הארוכה המשוכה ממעברת הקסטל עד קוריאה, ועל שירים שמנתבים לבבות קטנים אל אהבות גדולות. שינעמו לנו השירים מילדותנו העניה והמאושרה.