על מלים ומנגינות

תיאטרון ירושלים * ארבעה ימים של מוסיקה * פסטיבל פסנתרים * צלילי הפסנתר - כלי הנגינה המועדף עלי - מתנגנים בליווי תזמורת, והצלילים רועפים על ראשי כגשם נדבות

אמש יצאתי מאולם הקונצרטים והנייד של רעייתי צלצל. שאלתיה: מי? אמרה: יורם ראש המועצה, והוא מבקש להשיח עמך. נטלתי את המכשיר ואמרתי: שלום לך בחור צעיר ויפה. צעיר – בשל מיעוט שנות חייו בהשוואה אלי, ויפה – על שום שהשיל באחרונה מחצית ממשקל גופו לבריאות ולחיטוב. צחק ואמר את שאמר ושנינו צחקנו בקולות רמים. שאלני: עד היכן הרחקת שהרי חפשתיך בביתך ולא מצאתיך. השיבותי: בזה הרגע יצאתי מאולם הקונצרטים ואני בדרכי אל מעוני. צחקק קלות ואמר: מה לך שם, ראוי היה שתלך לשמוע את צלילי הדהולה והזורנה. אמרתי לו: אוזני כרויה לאלה, גם לאלה.

אהבתי למוסיקה ולקונצרטים היא סיפור אהבה ארוך, ראשיתו מצער ואחריתו שגאה מאד. במרוצת שנים הרבה אהבתי את השיר והזמר ולא עוד. אהבתי את מילות השירים שהילכו עלי קסם: "שדמתי עם שחר זרעתיה בדמעה", "ערב של שושנים נצאה אל הבוסתן", "הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות", ולא רק את אלה. אהבתי את אלה, ועוד רב מאלה: שירים בכורדית, בערבית ובשאר לשונות לעז כולן. אהבתים ואני אוהבם ומתרפק עליהם עד הנה.

הרומן שלי עם המוסיקה הקלאסית ראשיתו בווינה המעטירה. היה זה לפני עת ארוכה מאד. יצאתי במשלחת של אנשי חינוך, ובאחד הערבים הוזמנו לקונצרט באולם מהודר. האולם המהודר הקסימני. משהחשיך והתזמורת החלה לנגן נעתי קלות על מושבי, המלים חסרו לי, היה לי קשה לגשור מעל החסר.

מששבתי ארצה גמלה בלבי ההחלטה – לנסות שוב! תחילה גררתי רגליי, אחר – הלכתי, עד שבאו ימים של חדווה ורגליים קלות. אודה – התאהבתי.

איני יודע מה מענג אחרים למשמע המוסיקה באולם הקונצרטים, אך אני יודע לספר מה מענג אותי כה.

צלילי המוסיקה הרוחפים בחלל האולם באים באוזני ואני נאחז בהם ודואה עמם עד הרחק. יש והצלילים מוליכים אותי עצום עיניים עד הריה השגיאים של כורדיסטן, שם כרמי בית אבי, שם הנחלים הזורמים להרוות אדם ושדה ובהמה, שם הכפר שבו נולדתי ושם המעיין שאליו הייתה הולכת אמי וכדים בידיה, ואני הולך אחריה באהבתי אותה. אני מרחף שם על כנפי המוסיקה שכאן, מתענג על המוסיקה ועל המראות הצובאות בעיני.

ופעמים אני נאחז בצלילים, ואלה מוליכים אותי עד שדות חיטה מתנחשלת ברוח, עד מימי הפיורדים בנורבגיה שצבעם בוהק בשבעה גוונים, עד נהר הריין הזורם באדיר והטירות והמבצרים שעל גדותיו משפילים עיניהם לראות סירותיו וספינותיו המשייטות ומאוושות בו בעדנה. עם הצלילים אני מהלך מקוטב עד קוטב.

ויש שאני "נשאר" באולם מתמכר לצלילים ולנגנים הווירטואוזים שידיהם מהלכות על קלידי הפסנתר בעדנה ובלהט, במתינות מענגת ובמגע שלוח רסן. אני רואם, רואה את ידיהם המשתעשעות ב"כלים" ומפיחות בהם רוח חיים, שומע את הצלילים הבוקעים מהם ונמלא פלאות.

כן יורם יקר, אני אוהב קונצרטים, כמו שאני אוהב את הדהולה והזורנה, וכמו שאני אוהב את מילות השירים בכל השפות, כי אלה גם אלה הם הנפש היתירה שבאדם. בקונצרט הקרוב אזמינך להיות עמי.