רגעים של דרך חיים

בחוף של מוש הבנתי: החיים הן בני חלוף והאקזיט של החיים זה לדעת לחיות

אנחנו רצים במסלול העכברים. חלקנו מגיעים לביטחון כלכלי, חלקנו לא. ישנם מעטים מאתנו היודעים לחיות את החיים מבלי להיות חלק ממרוץ החיים.

בחוף של מוש ביום שישי בצהריים יש אנרגיה נפלאה של שמחה, אנרגיה של חיים מלאי אהבה. אישה וגבר יוצאים מתוך מעמקי הים לבושים בחליפות צלילה, נושאים על גבם בלוני חמצן, עוצרים לרגע ומסירים את המסכות מעל פניהם. דבר ראשון הם מתנשקים נשיקה ארוכה וסקסית כזו. חשבתי לעצמי, לא צריך להיות אדם עשיר כדי להיות בסיטואציה הזו, צריך לדעת לחיות את החיים.

אם היו אומרים לנו שאלה יהיו חיינו, האם היינו בוחרים בהם?

בדרך החיים, במהלך השנים, שוב פוגש אותי כאן בחוף המשפט המנצח "צבור חוויות ולא רק נכסים". ככל שיש לאדם יותר נכסים כך העוגן של החיים שלו כבד יותר. אדם חופשי הוא אדם אשר יכול לנהל חיים ספונטניים ללא התחייבויות המעכבות אותו.

מעניין לדעת מדוע בני האדם רצים כל החיים כדי להשיג עוד ועוד כאשר הסוף ידוע מראש. איש אינו לוקח דבר אתו בסוף חייו. פרק הזמן שלנו מוגבל בעולם הזה, אז למה אנחנו לא מאטים את קצב החיים, לומדים ליהנות מקפה טוב, להתבונן וכן גם קצת להשתעמם. מדוע חשוב לנו להיות כל הזמן בעשייה ובתנועה?

באחת ההרצאות שהקשבתי להם אמרה המרצה "העשייה זו ההגנה של בני האדם בעולם המערבי, הגנה שלהם מהצורך לשאול את עצמם שאלות עמוקות". חשבתי אז שדבריה אינם נכונים. היום הייתי שמח לפגוש אותה ולהגיד לה "את בהחלט צודקת".

בני האדם מבקשים לעצמם חיים עם משמעות. חלקם עוטפים את עצמם עם סמלי סטטוס, בית יפה, רכב יוקרתי, מעמד בעבודה ועוד. לפתע, בגיל מסוים, לא מצליחים להבין מדוע האושר אינו מגיע. הרי יש להם הכול? אז מנסים לשפר בבית עם בריכה, רכב יקר יותר, עוד כסף. אך גם זה לא עוזר להם למצוא את האושר האמתי. לכסף אין סוף ולכן האושר לא יהיה לעולם במקום החומרי. אנשים צוברים כסף עוד ועוד ובסופו נאלצים להשתמש בו לטיפול רפואי לאחר שעבדו בטירוף והרסו את גופם.

אינני תמים. לכסף יש כוח. הכסף מאפשר לנו להגיע למקומות בחיים ובעולם, אך הכסף אינו המטרה בחיים, הכסף הוא אמצעי בלבד לחיות את החיים שאנו רוצים. חשוב לזכור שהאושר שלנו נמצא במקומות עמוקים יותר. המהות של החיים והאושר נמצאים בתוכנו, במחשבות שלנו, בנתינה שלנו לאחר. ככל שניתן לאחר, כך יגדל האושר הפנימי שלנו.

החוף של מוש באילת נותן תחושה של חופש. המוסיקה והאנרגיה גורמות לך לרצות ולהישאר כאן לכל החיים. האנרגיה של החבר'ה הצעירים כאילו אין מחר ואין דאגות לוקחת אותך במחשבות למקומות טובים. אפשר לחיות עם פחות דברים בתוך השק של החיים אותו אנחנו נושאים על הגב, פחות דברים ויותר אושר. הבכורה שלי נטע אמרה לי פעם אחרי שחזרה מטיול ארוך מאוד (כך חשבתי אז, שטות מוחלטת) "להודי כיף בחיים". שאלתי "מדוע כיף להודי?". נטע חייכה ואמרה "אבא, אם בא לו הוא לוקח מקל קטן, תולה עליו בד עם כמה דברים קטנים ויוצא לעולם. זה כל עולמו". חשבתי שלהודי אין חיים עם משמעות. היום אני כבר לא בטוח. הטענה של נטע נשמעת היום אחרת לגמרי.

שקיעה בחוף של מוש, ערב שבת. עכשיו הרגע הנכון להמשיך בדרך שלי, לזכור ולדעת שהרגעים כאן יכולים להיות דרך חיים.