נתניהו: עלייתו ונפילתו (חלק ב')

מינוחים שקמים לתחייה במקום אחר. פסלו של סטאלין במוסקבה (צילום: Peggy und Marco Lachmann-Anke, Pixabay)
מינוחים שקמים לתחייה במקום אחר. פסלו של סטאלין במוסקבה (צילום: Peggy und Marco Lachmann-Anke, Pixabay)
מינוחים מעולמם של משטרים אפלים מראים היטב היכן מצוי ראשו של השמאל בשל שנאתו העזה והמטורללת לנתניהו, גם לאחר שירד מן השלטון

בשבועות האחרונים עוסקת התקשורת רבות בנושא האמור. יש המבכים את לכתו (בינתיים) מהשלטון של נתניהו ויש המביעים שמחה. לשיא הגיעו עיתונאים המביעים לא שמחה בלבד, אלא אף קוראים ל'מבצע היטהרות', שהוא לדעתם נחוץ עתה במרחב הציבורי. לדעתם, חייבת הממשלה הנוכחית לפעול 'לשחרור' המרחב הציבורי מנוכחותו ארוכת השנים של נתניהו…

שאלתי סופר/עיתונאי כזה למה הוא מתכוון במילה 'היטהרות'? האם הוא מבקש שייכפה על המדיה לטהר את התקשורת ואת ספרי ההיסטוריה מכל אזכור של נתניהו? האם יש לאמץ מעתה את ההיסטוריה העגומה של ממשל סטאלין ('שמש העמים' הידוע ששפך דמים אין קץ), ש'טיהר' לא רק את צבאו וכל מקום אפשרי בממשלו, אלא גם הורה לחתוך את דפי האנציקלופדיה הרוסית, להוציא משם דפים שלא אהב ולהכניס במקומם דפים חדשים? אם דברים כאלה היו מסופרים היום לילדינו, היו הללו מצביעים באצבעם על ראשם לאות שאולי הוריהם המספרים סיפורים מעין אלה יצאו מדעתם…

לאחר שאותו כותב/סופר/עיתונאי קיבל את תגובתי הנזעמת, מצאתי שוב את תגובתו דלעיל בלי המונח 'היטהרות' ורווח לי. ועם זאת, אפיזודה זו מצביעה היכן מצוי ראשו של השמאל בשל שנאתו העזה והמטורללת לנתניהו.

אם למישהו היה ספק בעוצמת השנאה הרוחשת/לוחשת, באו ההפגנות ליד ביתו של הנשיא החדש, יצחק הרצוג, במחאה על העסקתו של נאור יחיא, מי שהיה יועצו הפוליטי של ראש הממשלה לשעבר נתניהו (עמית סגל: "העובדה שאדם עבד עם מישהו איננה פוסלת אותו מלהתמודד לתפקיד. ימי הפנקס האדום חלפו"), אבל מי מקשיב לסגל? ועובדה, ביום ששי האחרון פצחה רינה מצליח בנאום גס ותוקפני, בשעת שיא ברייטינג, נגד יחיא והרצוג, עדות מוחשית למדי היכן מצוי השמאל והיכן מצויה התקשורת בכל הקשור לנתניהו.

אולם אלה נושאים מינוריים. ברקע ישנם נושאים מרכזיים הגורמים לנו להגיע למסקנה המצערת כי תמו ימי נתניהו (אגב, הפסד ענק של ישראל) ואלה הם:

בראייתו האסטרטגית המיוחדת, שעוד אחזור אליה, רקם/ארג נתניהו במהלך כהונתו הארוכה רקמה מסוג מיוחד, כזו שאף ראש ממשלה זולתו לא ניסה לרקום לפניו, רק נתניהו. ראש הממשלה לשעבר, בשל מעמדו המיוחד בישראל ובעולם, היה ועדיין מסוגל לכך. על אריג זה רקומה מפת ישראל לפרטיה ולדקדוקיה. אבל לא רק. גם מפת מדינת פלסטין רקומה עליו. אריג זה, שאותו ארג נתניהו במהלך השנים באומץ ובזהירות רבה מאוד, מציג את ישראל בגבולותיה העתידיים. ניתן לראות בו את המפה הכמעט סופית של ישראל ושל המדינה הפלסטינית, אלא שאז קמה עליו הנהגת ציבור המתנחלים. לא בכדי פסלו אותה על הסף ראשי המתנחלים. במפגש היצרי והעוין כמעט של קבוצה זו עם נתניהו ובכירי הליכוד, נבע הקרע הראשון והמהותי ביותר בין שתי הקבוצות. 

ביניים: סיפור הג'קוזי: להמשיך את הלחימה בנתניהו

לתוך ההוויה הישראלית הרותחת, נפל סיפור הג'קוזי, עוד בלון פורח שהוכחש בתקיפות ואף זכה כי תוגש תביעת פיצויים בעטיו. מכאן מסתבר כי מחנה הרל"ב ('רק לא ביבי') חי וקיים…

מחנה זה נאחז, חשוק שיניים, בסיפורים בדויים על חריגות שמבצעת לכאורה משפחת נתניהו בהתנהלותה היומיומית. באותה שעה ממש מתעלמת התקשורת בנחרצות בחריגות העולות פי עשר שמבצעים פוליטיקאים בכירים אחרים. כך לדוגמה קיימת התעלמות תקשורתית מההשקעה הממשלתית הצפויה בהתאמת ביתה של משפחת ראש הממשלה נפתלי בנט (המסרבת לעבור לבלפור) לייעודו החדש (16 מיליון שקלים), מהעובדה כי התעלמה התקשורת מההשקעה האדירה בביתו של גנץ (כל עוד היה ראש הממשלה החליפי – שבעה מיליון שקלים), ואחרון חביב איך אפשר ללא נשיא המדינה היוצא, ש'הצליח' לפני פרישתו, לשלשל לכיסו כמה מיליונים ממכירת דירתו, ואגב לקינוח, התברר כי כבודו אילץ את המדינה לשכור לו משרד גדול ומרווח (140 מ"ר) במרכז ירושלים – שוב עניין של מיליונים (עד 120, לא?).

במשפחת נתניהו שוררת תחושה קשה, שהרי לא מדובר כאן בסיגרים, גם לא בחמגשיות, אפילו לא בג'קוזי, המתקן הבדוי… כל אלה הם נושאים שהתקשורת – בהתעלמותה הכרונית – מסייעת להשחיר את דמותה. מנגד, שוטחים בערוצים השונים סדיני תשבחות לריבלין הנערץ. וראו זה פלא: אין שם ולו מילה אחת על הלקחנות, אם להתבטא בעדינות, ועל מעלליו האחרונים משל היה טלית שכולה תכלת. גם ההתעלמות של התקשורת ממשפטו של נתניהו, למעשה מעת שהוחל בחקירתו הנגדית של עד התביעה הראשי ישועה, מדברת בעד עצמה.

מכל האירועים האמורים ניתן להסיק (עוד בטרם התייחסנו למשפטו המתנהל עתה), כי מעמדו הבכיר של נתניהו במרחב הציבורי במדינת ישראל אינו יציב בלשון המעטה וספק אם ישרוד את המשברים הפוקדים אותו.