בימים אלה שבהם תושבים רבים נסים מאוקראינה, אני נזכר בחוויה אחרת שקשורה לפליטים וקרובה אלינו יותר
העולם המערבי בעידן הנוכחי, כמו קדמוניו, זקוק לקרבן התורן חדשות לבקרים * האם עכשיו הגיע תורה של ישראל?
בלב ליבם של בני העולם ישנה ציפייה שאנחנו, היהודים, אלה שמחזיקים בשיטת החיבור ועברו עליות ומורדות באיחוד ובפילוג בינינו לאורך הדורות, נממש זאת בקרבנו
האם המאבק בין יוסף והשבטים הוא עוד מאבק בין אחים כפי שראינו בפרקים הקודמים? * מדוע לא התייחס יעקב לחלומות יוסף כפי שהיינו מצפים ממנו?
על ברית אסטרטגית לקידום מהלכים בסיפור מגילת אסתר הנקראת בחג הפורים
אני רואה עתה את המראות הקשים משם, המוקרנים על המסך ואני נבעת * אודה, אני נמלא חמלה ורחמים למרות זכרונות ההיסטוריה המרים מאותה ארץ תלאובות
על הפנסיות ועל הקשישים המכונים 'גיל הזהב', שמוסיפים להיות אהבלים * זה מה שחושבים עלינו כולם – מהילדים בגן ועד לשרי הממשלה…
על מעמד האישה באיראן על ציר הזמן של התהפוכות הפוליטיות שפקדו את המדינה במאה השנים האחרונות
כולנו בדיעבד יודעים מה היה צריך לעשות * מדוע מחכים אנחנו מחכים למשבר ולצנתור כדי להבין שאורח חיינו מהווה סכנה גדולה עבורנו? * האם באמת אירוע רפואי קיצוני הוא הדבר אשר יעצור אותנו ויגרום לנו לשנות את סגנון החיים שלנו?
אם אירוע חמור כדוגמת הכאת מורה על ידי תלמיד לא מספיק כדי לטלטל אותנו, אז מטלטל יותר לקרוא ברשתות החברתיות על התמיכה בנער האלים * המסקנה: החברה כולה נגועה
השורשים הקדומים של המאבק בין יוסף ויתר השבטים והשליחות המיוחדת שלו בפרט ושל עם ישראל והמין האנושי בכלל
לא ראיתי את הגדר, אולי מתמימות * היום אני חושבת שזה מה שאיפשר לי להצליח * לא ראיתי איך האימהות שלי מונעת ממני לפרוח או לעבוד פחות קשה * דעה לא פופולארית לציון יום האישה
הרצון לתת עלול גם לגרום נזק * גם כאשר אנו מלאים בטוב ובשפע, צריך לנהל את הדברים בחוכמה על מנת למנוע מצב של "מרבה נכסים – מרבה דאגה"