ReFilm

מתוך הסרט 'עשה את הדבר הנכון' (צילום: באדיבות park circus universal)
מתוך הסרט 'עשה את הדבר הנכון' (צילום: באדיבות park circus universal)
'סינמטק ירושלים' גאה להציג את פסטיבל הרסטורציות השני: 29 הקרנות של 15 סרטים מתשע מדינות

'סינמטק ירושלים', הארכיון ישראלי לסרטים, יקיים בין התאריכים 21-28 ביוני את פסטיבל הרסטורציות השני.

עולם הקולנוע עובר לפורמט הדיגיטלי החדש וכך נשלפים מארכיונים ברחבי העולם עותקי הנגטיב (המקור) בפילם, שבו נוצרו הסרטים. עותקים אלו נסרקים לפורמט הדיגיטלי, עוברים תיקון וניקוי, התאמת צבעים וסאונד ונארזים מחדש בפורמט הקרנה דיגיטלי באיכות שטרם נצפתה. בימים אלה, נמצא 'סינמטק ירושלים' בעיצומו של הפרויקט להמרת כל אוסף הקולנוע הישראלי לפורמט דיגיטלי למען שימורו והנגשתו לציבור הרחב.

רוני מהדב-לוין, מנהל ה'סינמטק': "האולפנים הגדולים, הארכיונים וחברות ההפקה ברחבי העולם עוסקים ללא הרף בשנים האחרונות בשימור ושחזור של המורשת הקולנועית העשירה משנים עברו. בתהליך הזה, לצד הקלאסיקות שכולנו מכירים, מתגלים לעיתים אוצרות קולנועיים שאוחסנו במרתפי הארכיונים ולא ניתן היה להקרינם שנים רבות. מהלכים אלה מתרחשים בכל העולם, ופסטיבל הרסטורציות השני, שיוצג ב'סינמטק ירושלים', נועד לחגוג את האפשרויות החדשות הללו. זו הזדמנות למפגש עם סרטים מרחבי העולם וגם מישראל – יצירות מופת שסוף סוף ניתן להקרין בעותק איכותי, סרטים חדשים שנוצרים על סמך סרטי ארכיון ישנים וגם סרטים נדירים שזוכים לפתע לתשומת לב וחושפים יוצרים ויצירות חדשים־ישנים. כל הפורמטים הם ב-K2  ו-K4. אין מתאים מפסטיבל 'רי-פילם' כדי לחגוג את החזרה המחודשת לאולמות הקולנוע".

נבות ברנע, מנהלו האמנותי של הפסטיבל: "אחד הביטויים המוכרים בעניין הקולנוע טוען כי עלינו 'להשעות את הספק', כלומר, להניח לכל מה שאנחנו יודעים מהעולם ולהתמסר לחוויה ולהיגיון שמציע הסרט. אלא שבחודשים האחרונים המציאות עצמה דרשה מאיתנו 'להשעות את הספק' ולקבל את החיים הכמעט-קולנועיים שהמגיפה יצרה עבורנו. במצב עניינים כזה, הקולנוע, שיש בו אמנם גיבורים מדומיינים אך עלילותיהם תפורות בסופו של דבר לפי תרשים נרטיבי מוכר, עשוי להתגלות כמקור של ודאות ונחמה. השאיפה לנחמה הייתה אחד הגורמים המנחים בבחירת סרטי פסטיבל הרסטורציות שנקיים החודש. חלק מן הסרטים שנקרין השנה אינן רק יצירות אמנות מעולות, שמפגינות בדרכים שונות את כשרונם של יוצריהם, אלא שיש בהן גם חגיגה של אהבה ושל הרוח האנושית ברגעים של שפל ומשבר. ואילו סרטים אחרים מזכירים לנו שהקולנוע ידע בעבר ובוודאי ידע גם בעתיד להיות עז ומסעיר. כאשר הצגנו את פסטיבל הרסטורציות הראשון תחת הכותרת 'לגלות מחדש, להציג מחדש', הציעה לנו ויויאן אוסטרובסקי, אחת מהתומכות והמייסדות של ה'סינמטק' להוסיף גם את הביטוי 'לחגוג מחדש'. נדמה כי אין הגדרה טובה יותר לימים אלה ואנחנו מקווים שתצטרפו אלינו כדי לחגוג מחדש את הקולנוע ואת החיים".

פירוט הסרטים ומועדי ההקרנה:

'חמסין' (ישראל, 1982, בימוי: דני וקסמן): סרטו הארוך השני של דני וקסמן מעלה בעוצמה קולנועית רגישה, בפעם הראשונה בצורה ישירה כל כך, את מערכת היחסים הקשה והבלתי ניתנת לפתרון בין יהודים לפלשתינים. העלילה מתרחשת במושבה גלילית ותיקה. האיזון הדק בין היהודים ושכיריהם הערבים מופר בעקבות שמועה על כוונת הממשלה להפקיע אדמות ערביות. סערת הרוחות וההקצנה בקרב שני הצדדים אינם מערערים את המתח האירוטי בין בת המושבה לשכיר ערבי המועסק על ידי משפחתה. היחסים האסורים בין השניים מובילים להתפרצות אלימה ומזעזעת המובילה למסקנות פסימיות. הקרנה חגיגית לעותק הדיגיטלי המחודש שעריכתו הסתיימה בימים אלו (78 דקות, עברית). משחק: שלמה תרשיש ויאסין שוואף. 21.6, 19:00. הקרנה בנוכחות היוצרים.

'דודסוורת' (ארצות הברית, 1936, בימוי: וויליאם וויילר): סם דודסוורת מוכר את אימפריית הרכב שלו ויחד עם אשתו פראן יוצא לירח דבש שני. לאורך הדרך מתחדדים הבדלי הגישות ביניהם: סם מבקש לחוות את שיאי התרבות של אירופה ואילו פראן מנסה להוכיח כי היא עדיין צעירה ומושכת. מחזר אחד יותר מדיי כבר מוביל את השניים לגירושין. זו בעצם מלודרמה מוקדמת שמתבוננת במבט מפוכח בהתפרקות נישואין ובחששות בני הזוג משינוי השגרה ומהזקנה. וויילר מעצב זאת בשורה של מעמדים דרמטיים, מוביל את שחקניו להופעה מרוככת והתוצאה היא פנינה שנשכחה מעט אך היא רלוונטית ובעיקר מרגשת גם היום (101 דקות, אנגלית, תרגום לעברית). משחק: וולטר יוסטון ורות צ'טרטון. 21.6, 18:00; 25.6, 18:00; 28.6, 20:30.

'דונה פלור נשואה לשניים' (ברזיל, 1976, בימוי: ברונו בארטו): במהלך הקרנבל בברזיל נופל ואדיניו לרגליה של אחת המפזזות ומת. מכאן אנו שבים אל נישואיו אל דונה פלור, הזוגיות מלאת התשוקה וגם אל בגידותיו, פזרנותו והתמכרותו להימורים. חרף כל אלה, כאשר נישאת דונה פלור בשנית לרוקח מבוגר ומשעמם, גופה מתגעגע למגע הבעל הראשון. על פי הרומן מאת ז'ורז'ו אמאדו, יצר ברונו בארטו את העיבוד שלפנינו: דרמה סקסית, פורצת דרך לזמנה שבמרכזה הופעה כובשת של סוניה בראגה וז'וזה וילקר. תפקיד לא פחות חשוב משחק שיר הנושא הממכר "O Que Sera" שכתב שיקו בוארקי ומוכר לכל ישראלי בזכות 'הו מה יהיה', הגרסה של מתי כספי (105 דקות, פורטוגזית, תרגום לעברית). משחק: סוניה בראגה וג'וזה וילקר. 21.6, 20:30; 25.6, 21:00.

'פעימות לב' (צרפת, 1940, בימוי: אנרי דקוין): ארלט נענית למודעה בעיתון ומוצאת עצמה בבית ספר לכייסים. המטרה שלה היא להשיג קצת כסף ולהתחתן, אבל לעוד כמה טיפוסים יש שאיפות רומנטית וגם הם זקוקים לעזרתה של ארלט. דניאל דאריו ובעלה אנרי דקוין שבו לצרפת מהוליווד ויצרו קומדיה רומנטית מהנה מאד המזכירה את הסקרובול האמריקאיות עם תסריט שנון, תפניות זריזות והעדרה של רצינות (ב-1946 יעשו לו רימייק אמריקאי). הסרט יצא בפברואר 1940 ולא התקבל יפה בימים של מתיחות מלחמתית, אבל זכה למעמד של תרופה לדכיאון מיד לאחר הכיבוש והוא עשוי להועיל באופן דומה גם בימים אלוה (97 דקות, צרפתית, תרגום לעברית). משחק: דניאל דאריו ואנדרה לוגו. 22.6, 18:00; 23.6, 21:00.

'חייו ומותו של קולנל בלימפ' (בריטניה, 1943, בימוי: מייקל פאוול ואמריק פרסבורגר): ב-1902 מסתבך קצין אנגלי בעימות בברלין ויוצא לדו קרבות חרבות מול יריב גרמני. היריבים הופכים לידידים, כל אחד מהם מתקדם בצבאו והשניים עתידים להיפגש שוב לאחר מלחמת העולם הראשונה ובשיאה של השנייה. למרות שהצילומים נערכו ב-1942, כלומר בשיא המלחמה, טרח צ'רצ'יל בעצמו לחבל בסרט, כך שרק ב-1980 הוצגה גרסתו המלאה. זו יצירת מופת כתובה, מצולמת, משוחקת ומבויימת בשילוב של וירטואוזיות וצניעות ולוכדת באופן מדויק את המהות הבריטית על הקשיחות והתום שבה. באמצע המלחמה היה חשוב לפאוול ולפרסבורגר להציע מסר מפויס ואנושי ונדמה שאין מתאים ממנו גם לימים סוערים אלה (163 דקות, אנגלית, תרגום לעברית). משחק: רוג'ר לייבסיי, אנטון וולברוק ודברה קר. 22.6, 20:00; 26.6 16:00.

'הקבינט של ד"ר קליגרי' (גרמניה, 1920, בימוי: רוברט וינה): 100 שנים חלפו מאז הוקרן לראשונה 'הקבינט של ד"ר קליגרי' וקשה להפריז בחשיבותו. את עלילתו, העוסקת בשרשרת רציחות המתרחשות בעיירה קטנה לאחר הופעתו של מהפנט מסתורי, אפשר להבין גם כאלגוריה פוליטית, אך גדולתו והשפעתו נעוצים בעיצוב האמנותי המרהיב. רוברט וינה וצוותו תרגמו את האקספרסיוניזם שצמח באמנות האירופית לכדי עיצוב פרוע ושובר מוסכמות עם תפאורה דיאגונלית וקומפוזיציות גותיות ההופכות כל פריים לתמונה מאיימת ומושכת גם יחד. ההשפעה של 'קליגרי' החלה עם צאתו ונמשכת עד היום. לא ניתן לדמיין את הפילם נואר, את מותחני הפשע ואפילו את סרטי המדע הבדיוני ללא הסרט הזה (75 דקות, אילם, כותרות בגרמנית, תרגום לעברית). משחק: ורנר קראוס וקונרד פייט. 22.6, 18:00.

'עשה את הדבר הנכון'" (ארצות הברית, 1989, בימוי: ספייק לי): עלילת סרטו השלישי של ספייק לי מתרחשת סביב פיצרייה איטלקית המהווה שמורה לבנה וארכאית בלב ליבה של שכונה שחורה. המתח הבין גזעי מקבל תפנית אלימה ביום החם ביותר של השנה. לפני שנה חגגו ב'ברוקלין ארט אקדמי' 30 שנה לסרט עם הרסטורציה החדשה שלפנינו ואירועי השבועות האחרונים מלמדים שמעט מאוד השתנה. נכון, המוסיקה השחורה כבשה את מרכז הבמה וברק אובמה נבחר לנשיא, אבל הגזענות נמשכת והמאבק בה עדיין תובע הכרעות קשות בין מלקולם אקס למרטין לותר קינג. ספייק לי עסק בכל השאלות האלו, אך הוא ארז אותן בתוך סרט אדיר, מהנה וכובש. זו קלאסיקה שנותרה רעננה ורלוונטית גם היום (120 דקות, אנגלית, תרגום לעברית). משחק: ספייק לי, דני איילו וג'ון טורטורו. 22.6, 20:30 (מלווה בהרצאה של בנימין טוביאס, מבקר קולנוע מ'ידיעות אחרונות'); 27.6, 18:00.

'בושידו' (יפן, 1963, בימוי: טדאשי אימאי): אחרי שארוסתו מנסה לשים קץ לחייה, נזכר פקיד צעיר בקורות משפחתו, כיצד דור אחר דור וויתר על חייו מתוך מחויבות לקוד הסמוראים התובע נאמנות מוחלטת לאדון. שמונה האפיזודות שלפנינו הולכות בדרכים שונות אל קצה ההקרבה במסירות מלאה של גוף ונפש. הבימוי ההדוק כאגרוף, עם צילום עז בשחור לבן והופעתו של קינוסוקה נאקומורה בתפקיד הראשי בכל האפיזודות, הופכים את התוצאה למבט ביקורתי ונטול סנטימנטים על מחיר ההקרבה מימי הסמוראים, דרך מלחמת העולם השנייה ועד ליפן התאגידית. קלאסיקה זו, שזכתה בפס 'דב הזהב' בפסטיבל ברלין 1963, שבה השנה למסגרת הרסטורציות של ברלין 2020 והיא ראויה ביותר לתשומת לבכם (122 דקות, יפנית, תרגום לעברית). משחק: קינוסוקה נאקומורה ואיג'ירו טונו. 23.6, 21:00; 27.6, 20:30; 28.6, 18:00. 

'עיניים עצומות לרווחה' (ארצות הברית, 1999, בימוי: סטנלי קובריק): בני הזוג ויליאם ואליס הארפורד שבים לביתם אחרי מסיבה שבה פלרטטו לא מעט. הקנאה מובילה לריב ושולחת את ויליאם לאודיסאה לילית שתאתגר את חושיו ומצפונו. שבוע קודם לכן יצא 'אמריקן פאי'. עשרים שנה מאוחר יותר די ברור מי ניצח. ממרחק הזמן ברור עוד יותר כי קובריק, שהלך לעולמו מיד בסוף עריכת הסרט, השאיר אחריו מצבה נאה, מלוטשת, אירונית ומערערת. ספק אם יעשו שוב סרט כמו זה (159 דקות, אנגלית, תרגום לעברית). משחק: טום קרוז וניקול קידמן. 23.6, 18:00; 26.6 21:00. 

'שכחו אותי בבית' (ארצות הברית, 1990, בימוי: כריס קולומבוס): הסיפור הוא פשוט, משפחה נוסעת לחופשת חג המולד ולא שמה לב שאחד מהילדים נשאר מאחור בבית הגדול. בעל פני המלאך מתגלה כילד רב תושייה כאשר צמד שודדים מאיים לפרוץ לביתו. אז מי ינצח במשחק הזה של חתול ועכבר? התשובה הזו ידועה לכולנו, אך הקסם של קומדיית הקאלט שלפנינו גורם לצופים לחזור אליה דור אחרי דור, הרבה בזכות הכריזמה המחשמלת של מקולי קאלקין, שהתגלה בסרט. עכשיו 30 וקצת שנה אחרי, כן הילד הוא כבר לא ילד, 'שכחו אותי בבית' זוכה לעותק משוחזר וכולכם מוזמנים להצטרף להרפתקה (89 דקות, אנגלית, תרגום לעברית). משחק: מקולי קאלקין, ג'ו פשי ודניאל שטרן. 23.6, 20:30; 24.6, 20:30 (הקרנת חוץ, גינת 'סינמטק ירושלים'); 26.6, 16:30.

'ארבע חברות' (גרמניה, 1938, בימוי: קארל פרויליך): ברלין, 1938. ארבע חברות מסיימות את האקדמיה ומחליטות לפתוח סטודיו לעיצוב. מריאנה, שדחתה את חיזורי הפרופסור שלה, להוטה שהעסק יצליח, אך אינה שמה לב כי חברותיה פוזלות לעבר אזור הנוחות שלהן. הבמאי קארל פרויליך היה קולנוען מצליח וגם חבר המפלגה הנאצית וחלק ממנגנון התעמולה שלה. בסרט שלפנינו הוא עוסק די בשמרנות במקומה של האישה. האטרקציה האמתית היא אינגריד ברגמן שהייתה בת 23 כשכיכבה כאן אחרי הצלחתה במולדתה שוודיה. ובכן, ארבע שנים מאוחר יותר היא כבר תככב בסרט הגדול באמת של המלחמה – 'קזבלנקה'. (96 דקות, גרמנית, תרגום לעברית). משחק: אינגריד ברגמן וסבין פטרס. הסרט מלווה בהרצאה של פרופ' עודד היילברונר, היסטוריון וחוקר תרבות המלמד במכללת 'שנקר', האוניברסיטה העברית ובמרכז הבין-תחומי הרצליה: עד כמה הייתה 'נאצית' התרבות הנאצית? האם האידיאולוגיה הנאצית הטביעה את חותמה על  התרבות ברייך השלישי כל הזמן ובכל התחומים? 23.6, 18:00.

'קזבלנקה' (ארצות הברית, 1942, בימוי: מייקל קורטיז): קזבלנקה, 1941. ריק הוא בעליו הציני של בית קפה מצליח בו מבלים כולם: קציני משטר וישי, בכירים נאצים, פליטים ומבריחים. כאשר מגיעה אל העיר אהובתו לשעבר של ריק – עכשיו זוגתו של בכיר ב'רזיסטאנס' הנמצא על נתיב הבריחה – ריק נאלץ לבחור: ללכת עם המצפון או עם הלב? בסיוע הכריזמה המוחצת של בוגרט, עם אינגריד ברגמן בהופעה תמה, בזכות תסריט שמתרגם את הדילמות האנושיות למעמדים דרמטיים ורומנטיים ועם הבימוי הקורקטי של מייקל קורטיז, 'קזבלנקה' היה לאחד מסרטי המפתח במלחמת העולם השנייה, יצירת מופת שאף פעם אי אפשר להסיר ממנה את העיניים (102 דקות, אנגלית, תרגום לעברית). משחק: המפרי בוגרט ואינגריד ברגמן. 24.6, 21:00; 25.6, 15:00; 26.6, 18:45.

'הלוויה ממלכתית' (הולנד/ליטא, 2019, בימוי: סרגיי לוזניצה): בחמישה במרץ 1953 מת יוסף סטאלין, מנהיג ברית המועצות. הסרט שלפנינו אורג את קטעי הסרטים שצולמו מאותו יום ועד שהובא המנוח למאוזלאום, משלב עם שידורי החדשות ששודרו ברדיו ודוחס את ימי האבל האלה לכדי שעתיים ורבע של תיעוד. התוצאה מהממת. לוזניצה הגדול, שחתום על כמה סרטי עלילה מעולים ('דונבאס', 'בערפל' ועוד), נוקט כאן באותה גישה שאפיינה את סרטו התיעודי 'בלוקדה' שעסק במצור על סט. פטרבורג ושנשען על הארכיונים בלבד, בלי קישוטים. כאן המטען הרגשי מורכב יותר. זאת לא מלחמת העולם השנייה ואנו יודעים מי היה סטאלין, אבל ההתבוננות הסבלנית בשורת האבלים, גנרלים, פועלות ופועלים ועמך רוסיה, רוחב היריעה שמתאר את הטקסים בפינותיה השונות של ברית המועצות, מעניקה לסרט כוח יוצא דופן שמפקיע מן ההיסטוריה את היובש העובדתי לטובת היכולת להתבונן בה כפי שהייתה ולוכד את הטקסיות הבירוקרטית של ברית המועצות. כך או כך, לתוצאה הסופית יש אפקט של מסע בזמן שמסקרן מאד להשתתף בו (135 דקות, רוסית, תרגום לעברית). 24.6, 18:30 (לפני ההקרנה, ישוחח הבמאי רן טל ('ילדי השמש', 'המוזיאון') על יכולתו של הבמאי לקחת חומרי ארכיון ולצקת לתוכם משמעות חדשה. מה המשמעות הנובעת מהאלסטיות של חומרי הארכיון ועד כמה זה שומט מהם את היותם עובדה?), 28.6, 18:00.

'פנדורה וההולנדי המעופף' (בריטניה, 1951, בימוי: אלברט לוין): מצד אחד המוח צועק שהכול מופרך ומצד שני הלב והגוף כולו נמשכים אל המסך. זוהי חווית הצפייה בסרט הפראי הזה. עלילתו מתארת את היחסים הנרקמים בין פנדורה, שאינה מוכנה להתמסר לגבר אחד, לבין יורד ים חידתי שמעורר את סקרנותה. המבקרים של 1951 לא ידעו כיצד לקבל את הסרט אבל עכשיו, עם עותק חדש שמחזיר לחיים את הצבעים העזים שברא הצלם ג'ק קרדיף, עם רומנטיקה ופטאליות שמתגברים בטור הנדסי, עם הכריזמה המשונה של ג'יימס מייסון ועם אווה גרדנר שפשוט חורכת את המסך – התוצאה היא כמו צלילה לתוך חלום מסעיר ומהפנט. (123 דקות, אנגלית תרגום לעברית). משחק: אווה גרדנר וג'יימס מייסון. 24.6, 18:00; 27.6, 18:00; 28.6, 20:45

'בלדה לחייל'  (ברית המועצות, 1959, בימוי: גריגורי צ'וקראיי): דרך כפרית מאובקת ובראשה אשה לבושת שחורים. זוהי אם שכולה המצפה לשובו של בנה מן המלחמה. כך נפתח "בלדה לחייל", ומכאן הוא מחזיר אותנו אל סיפורו של הבן, חייל צעיר שזכה לחזור בשיא המלחמה מן החזית כדי לפגוש לרגע חטוף את אמו. סביב המסע הביתה הזה יוצר צ'וקראיי דיוקן של ברית המועצות בזמן המלחמה – דיוקן אמתי, טבול ברגשי אהבה לאם, למולדת ולאהובה. צ'וקראיי, בסיוע עבודת מצלמה מפוארת, נע כאן בין סגנונות קולנועיים שונים: אקספרסיוניזם, מונטאז' וריאליזם סוציאליסטי והתוצאה מצליחה לענג את העין והלב גם יחד. (88 דקות, רוסית, תרגום לעברית ולאנגלית). משחק: ולדימיר איבשוב, ז'אנה פרוחורנקו. 27.6, 20:30, פתיחת תכנית מחווה לאולפני 'מוספילם'.

מחיר כניסה: 40 שקלים לכרטיס,  4 כרטיסים  ב-100 שקלים.

להזמנות: אתר 'סינמטק ירושלים' www.jer-cin.org.il או בטלפון: 9377*.